הסכמי משמורת

פרידת ההורים המתלווה לגירושין מעוררת חששות עמוקים אצל הילדים ביחס למה שעתיד לקרות בחייהם וביחסיהם עם ההורים. גם ההורים נאלצים להתמודד, בנוסף לקושי הנובע ממצוקת הילדים, גם עם ההכרה שמעתה ואילך הילדים יחלקו את זמנם בין שני בתים, במידה זו או אחרת, ומידת הקירבה (הפיזית) אל הילדים תצטמצם.

נושא חלוקת זמן השהות של הילדים עם ההורים (הסדרי המשמורת והראיה) הוא מהנושאים העיקריים והרגישים בהליך הגישור, ומבוסס על ההנחה שעם הגירושין מסתיימת השותפות הזוגית ואולם "השותפות ההורית" נמשכת גם לאחר הגירושין- לטוב ולרע.

הכלל שמנחה אותנו בגישור הוא טובת הילדים, וככל ש"השותפות ההורית" תהא טובה יותר, עם יותר הסכמות ברורות שמקטינות ויכוחים עתידיים, כך יצאו הילדים נשכרים.

שני ההורים רוצים תמיד בטובת ילדיהם, ואולם בלהט המאבק בין ההורים נדרשת תשומת-לב מיוחדת לשאלת הצרכים האמיתיים של הילדים. בהליך הגישור אנו קשובים כל הזמן לבניית ההסדר הנכון עבור הילדים (וגם עבור ההורים), באופן שייצור שיתוף פעולה מובנה בין ההורים, שיניב מציאות יציבה ובטוחה לילדים, נוכחות ומעורבות משמעותית של שני ההורים בחיי הילדים.

עלינו לזכור כי הילדים, במיוחד לאחר טלטלת הגירושין, זקוקים גם לאמא וגם לאבא שיתמכו בהם, יהיו נוכחים בחייהם, ולצורך כך ישתפו פעולה ביניהם ככל הניתן.